​

קראטה הוא השם המודרני שניתן לקבוצה של כמה עשרות סגנונות של אמנויות לחימה בעלות שורשים היסטוריים קרובים. אמנויות לחימה אלה נחשבות כיום יפניות אך בפועל, מקורן באי היפני אוקינאווה וניכרת בהן השפעה משמעותית של אמנויות לחימה שמקורן בדרום סין. כל סגנונות הקראטה מאופיינים בדגש על שימוש בהכאה כאמצעי מרכזי ללחימה והגנה עצמית, חולקים ביניהם מגוון רחב של טכניקות ותנוחות גוף דומות או זהות, ומשתמשים ב-קאטה כאמצעי מרכזי לתרגול והעברת ידע. במהלך המאה ה-20, כל סגנונות הקראטה אימצו קוד לבוש אחיד - "גי", וכן את שיטת סיווג ודירוג המתאמנים בהתבסס על חגורות צבעוניות ושחורות. בדומה לאמנויות לחימה רבות אחרות מן המזרח, הקראטה מלווה ברבדים תרבותיים עמוקים, המשליכים על אופן תרגול האמנות.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

פירוש השם - לפני המאה ה-20, באיי הריוקיו מהם הגיע הקראטה, לא היו נהוגים לרוב שמות לאמנויות הלחימה שתורגלו בבתי ספר ומשפחות שונות. לעתים קרובות, אמנויות לחימה נקראו בפשטות -"טה" ("יד", ברמיזה לשונית ללחימה בידיים). המילה קראטה אומצה בהדרגה באוקינאווה ויפן, ולאחר מכן בשאר העולם. מילה זו מורכבת ביפנית משתי סימניות: קרא (ריק) ו- טה (יד). משמעות שתי הסימניות יחדיו היא "יד ריקה". בימינו, רבים משתמשים בשם המלא "קראטה-דו" אשר משמעותו "דרך היד הריקה". במקור, השם קרא-טה נכתב עם סימניה אחרת ביפנית למילה 'קרא', אשר משמעותה היא "סין", כלומר, שמה המקורי של האמנות היה "היד הסינית" (בהתאם לעובדת היות שורשי הקראטה מאמנויות לחימה סיניות). שם זה שונה על ידי גיצ'ין פונאקושי ל-"דרך היד הריקה" כאשר החל להפיץ את הקראטה ביפן. באותה העת (תחילת המאה ה-20) יפן הייתה אפופה ברגשי לאומנות עזים, ואיבה כלפי העם הסיני. פונאקושי חש לפיכך כי אם ישאיר את השם המקורי של אמנותו, "היד הסינית", הדבר יהיה לו למכשלה להפצת הקראטה ביפן. המושג "יד ריקה" נתון למספר פרשנויות -

 

• "יד ריקה" מכלי נשק - בקראטה משתמשים אך ורק בגוף האדם כנשק.
• "יד ריקה" מכל כוונת זדון (בהתאם לעיקרון שקבע פונאקושי: "אין התקפה ראשונה בקראטה").
 

​

​

​

​

​

​

​

היסטוריה של הקראטה המודרני

הקראטה הובא לאירופה סביב שנת 1950 על ידי מורים יפניים,  בעיקר מהתאחדות הקראטה היפנית (JKA). בשנת 1961 התמנה ז'אק דלקור לנשיא ארגון הקראטה הצרפתי ובשנת 1963 הוא הזמין שש פדרציות אחרות ידועות באירופה ( איטליה, בריטניה , בלגיה, גרמניה, שוויץ וספרד) להגיע לצרפת לאירוע הקראטה הבינלאומי הראשון אי פעם, ובריטניה ובלגיה קיבלו את ההזמנה.

 

בדצמבר של אותה שנה, שש מתוך שבע הפדרציות התכנסו בפריז, במה שהיה אמור להיות הקונגרס הראשון של הקראטה באירופה, במטרה לשפר את ארגון תחרויות הקראטה בין המדינות שלהן. בשנת 1965 הוקם איגוד הקראטה האירופאי (EKU), ובראשו נבחר לעמוד ז'ק דלקור. ב -1970 הקים ג'ק דלקור ביחד עם נשיא FAJKO  מיפן, ריוצ'י סאסאקוואה, את WUKO– איחוד אירגוני הקראטה העולמי, במאמץ לארגן את תחום הקראטה ברמה העולמית. בשנת 1990 ניסתה WUKO להתאחד עם ארגון הקראטה המסורתי הבינלאומי (ITKF ) כדי ליצור את WKF , אך ניסיון זה נכשל וקבוצת WUKO עזבה כדי להקים את WKF לבדה.

 

התאחדות הקראטה העולמית (WKF) היא הגוף השלטוני הבינלאומי הגדול ביותר של ספורט הקראטה וחברות בו מעל 130 מדינות. היא הוקמה בשנת 1990 והיא ארגון הקראטה המוכר על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי. רשומים בה כיום מעל 10 מליון חברים. ארגון WKF מארגן את אליפויות העולם בקראטה לג'וניורים וסניורים (נוער ובוגרים), אשר כל אחת מהן מתקיימת בכל שנה במדינה אחרת. הסגנונות המוכרים על ידי התאחדות הקראטה העולמית הם גוג'ו ריו, שיטו ריו, שוטוקאן וואדו ריו.

 

​

​

​